<h1>סמ"ג לאוין סימן קמ"ו</h1>
<h2>דף כב.</h2>
[גוי וישראל שהיו שותפין בנטיעה אם התנו מתחילת השותפות שיהי' הגוי אוכל שני ערלה וישראל אוכל שלש שנים של היתר [הרי זה מותר ואם לא התנו אסור] כדמסיק אליבא דרבא במסכת עבודה זרה ובלבד שלא יבא לחשבון, כיצד כגון שיחשב כמה פירות אכל הגוי בשני הערלה ויאכל ישראל כנגדו שהרי זה מחליף פירות ערלה] (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"י הל' י"ד).
<h2>דף לה:</h2>
שנינו בפרק קמא דקידושין (ל"ו ב') מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה וכלאי הכרם רבי אליעזר אומר אף החדש [ו]שנינו סתם משנה בסוף מסכת ערלה (פ"ג מ"ט) החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. וגרסינן בירושלמי (פ"ג ה"ז) רבי יונה בעי [ו]למה לא תנינן אף החלה, פירוש אפילו היא מדרבנן שהרי שונה כלאים שהן מדרבנן ומתרץ שם אמר רב יוסף לא נשנית משנתינו אלא בדברים הנוהגים בישראל ובגוים אבל חלה אין נוהגת בגוים, הא למדת שערלה וכלאי הכרם וחדש נוהגין בח"ל אף בשל גוים (קידושין ל"ו ב' תד"ה כל ובסה"ד), וגם אומר בסוף יבמות (קכ"ב א') גוי שהיה מוכר פירות בשוק ואמר פירות הללו של ערלה הן של נטע רבעי הן לא אמר כלום לא נתכוין זה אלא להשביח מקחו, שהפירות מאילן בחור הם טובים יותר. ועוד אומר בפרק אין מעמידין (ע"ז ל"ה ב') שגבינות הגוים אסורין מפני שמעמידין אותן בשרף ערלה.
